אני נמנע ממך – על היקשרות נמנעת

מי שחי לצד אדם עם דפוס התקשרות נמנע, מכיר את הרגע הזה:
שיחה טעונה, קונפליקט, או אפילו בקשה להתקרב ולדבר על דברים עמוקים ובום! ממול עולה מסך ברזל:
פנים חסרות הבעה, קור רוח, מבט וגוף שפונים הצידה, משפטים כמו: "אני לא כועס", "את סתם עושה דרמה", "הכל בסדר, אין על מה לדבר"
זה קשוח…כי לצד שמבקש קרבה/שיח זה מרגיש כמו זלזול, אדישות, אטימות, חוסר אכפתיות.. אנשים שמצויים בקשר עם אדם בעל דפוס נמנע מתארים שהם מרגישים לבד, בלתי נראים, שאין עם מי לדבר.
כדי להפחית את רמת התסכול, כדאי להבין קצת יותר:

🔹אדם בעל דפוס נמנע לא נמנע ממך, הוא נמנע מלהרגיש🔹

הניתוק לא נועד להרחיק את הצד השני אלא להרחיק את המגע עם כל הרגשות שצפים במצבים מאיימים (גם ריב זוגי יכול להחוות בהחלט כמו מצב מאיים) והדבר החשוב הוא להבין את הפער הסומטי (גופני) בין המופע החיצוני לבין מה שמתחולל בגוף.

אז מה קורה בגוף?

הנמנע יציג חזות קשוחה, קפוצה, מרוחקת, לא מעוניינת, אבל בפועל, מחקרים מראים חד משמעית שהמפגש האפשרי עם רגשות כמו כעס, תסכול, כאב, פחד (וגם רגשות מיטיבים), מחוללים סערה לא פשוטה בכלל מתחת לחזות החיצונית:

• המערכת הסימפתטית דרוכה עם דופק גבוה ועלייה בלחץ דם
• עלייה במוליכות העור עם זיעה בעיקר בכפות הידיים והרגליים
• מתח שרירי: הלסת ננעלת, הנשימה שטוחה, הגוף מתקשח, אזור הכתפיים קפוץ
• המוח משקיע אנרגיה עצומה בלהחזיק את "הסכר" סגור כדי שההצפה הרגשית לא תפרוץ ולכן אין יכולת לנהל שיח עמוק ובוגר.
• קושי להישיר מבט – הוא יביט לצדדים ואף יפנה עם הגוף למקומות אחרים כאסטרטגיה שנועדה להפחית את העומס הרגשי.

וכמו שמיכה שטרית כותב בשיר הכל כך מרגש הזה:
הוא לא נשבר על סלע, הוא לא ניתז כמו מים, הוא מתקשה לבטא רגשות סוערים, והדרך שלו היא ללכת מהסיטואציה – אני נמנע ממך, והולך אל הים.
ולא קל להיות נמנע…הוא הולך כבד, לוחץ על החול, כובד הרגשות הדחוסים, כובד הטעינה הרגשית בגוף, יכולים לחולל קושי משמעותי פנימה ובתוך קשר.
אם חשבתם שקל להם להיות עסוקים כל הזמן בלנתק את הרגש…תחשבו שוב.

וכן…יש דרכים אחרות…בתהליך טיפולי, במודעות עמוקה, דרך הגוף, להתחבר לרגשות, לשחרר טעינה, לבטא, לשתף להישען לסמוך.

אז רק לזכור, דפוס התקשרות נמנע הם לא אנשים לא רגישים, להיפך, הם כל כך רגישים, שבמצבי משבר/איום, המערכת הגופנית שלהם חייבת לייצר ניתוק מוחלט בגלל החרדה, לרוב הלא מודעת, מלפגוש את הרגש.

אֲנִי נִמְנָע מִמֵּךְ – מילים ולחן: מיכה שיטרית
אֲנִי נִמְנָע מִמֵּךְ וְהוֹלֵךְ אֶל הַיָּם
בַּשֶׁפֶל גַּאֲוָתִי, רֵיק כְּמוֹ צֶדֶף
לֹא נִשְׁבָּר עַל סֶלַע, לֹא נִתָּז כְּמוֹ מַיִם
הוֹלֵךְ כָּבֵד, לוֹחֵץ עַל הַחוֹל.

יוֹרֵק מוּל הָרוּחַ וְחוֹטֵף בַּפָּנִים
כְּמוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מוֹצִיא מִבִּפְנִים
אֲנִי נִמְנָע מִמֵּךְ, אֲנִי נִמְנָע מִמּךְ
הוֹלֵךְ כָּבֵד, עוֹזֵב אֶת הַכֹּל.

אֲנִי נִמְנָע מִמֵּךְ וְהוֹלֵךְ אֶל הַיָּם
בַּשֶׁפֶל גַּאֲוָתִי, רֵיק כְּמוֹ צֶדֶף
לֹא נִשְׁבָּר עַל סֶלַע, לֹא נִתָּז כְּמוֹ מַיִם
הוֹלֵךְ כָּבֵד, עוֹזֵב אֶת הַכֹּל.
הוֹלֵךְ כָּבֵד, עוֹזֵב אֶת הַכֹּל.