לפני הכל מציינת שהמאמר מבוסס על ספרו הנפלא (ממליצה בחום!) של הפסיכותרפיסט פיט ווקר (Pete Walker):
Complex PTSD: From Surviving to Thriving
הספר לא רק כתוב (אמנם באנגלית) בשפה מאד נגישה, הוא גם מציע התבוננות רכה ומלאת חמלה לטראומה עמוקה ולרוב מייסרת, וכמובן מניח אופטימיות באשר לצמיחה וריפוי.
טראומה מורכבת (Complex Post-Traumatic Stress Disorder – CPTSD), מתאר תסמונת פסיכולוגית מעמיקה ומתמשכת. בשונה מ-PTSD "קלאסי", שנובע בדרך כלל מאירוע טראומטי יחיד, מוגדר ונקודתי (תאונה, פיגוע או אסון טבע), CPTSD הוא תוצר של חשיפה מתמשכת וממושכת בסביבה המוקדמת להתעללות, נטישה, הזנחה רגשית וזלזול. בסביבה התפתחותית הפוגענית, צרכיו הבסיסיים ביותר של הילד לנראות, ביטחון, שייכות ואהבה נרמסו שוב ושוב.
פצע הליבה של CTPSD – הזנחה וזלזול
אחת התובנות המרכזיות של ווקר היא שפצע הליבה של טראומה מורכבת לא מחייב התעללות פיזית או מינית. הזנחה רגשית מתמשכת ויחס של זלזול/ביטול מצד ההורים בילדות מספיקים כשלעצמם ליצירת הטראומה. יחס מתמשך של ביטול הקטנה וזלזול מייצר אצל הילד.ה פחד קיומי ובושה עמוקה. בעקבות החזרתיות של ההזנחה/הזלזול הילד מפתח חוסר אונים נרכש: הילד מבקש קרבה וחיבור > הוא נענה בביטול או בזלזול> יש תהליך למידה להפסיק לבקש עזרה וקרבה. התןמאה היא חוויה פנימית של חוסר אונים, ובדידות.
טראומה מורכבת = רצף של תגובות הישרדותיות
CPTSD אינו פגם גנטי, אינו רשום ב-DNA ואינו ליקוי מבני מולד. מדובר בסט של תגובות הישרדותיות שנלמדו כתוצאה מכשל סביבתי והיקשרותי. ז"א שאם זה הדפוס/המנגנון שנלמד בילדות, ניתן בבגרות ללמוד מנגנון אחר, חדש וכזה שמייצר בטחון והקלה מהטראומה.
סימנים של CPTSD
ווקר מאפיין את חוויית ה-CPTSD במבוגר באמצעות 5 תסמינים מרכזיים:
- פלאשבקים רגשיים: התסמין הייחודי והמרכזי ביותר. נסיגה פתאומית וממושכת אל מצבים רגשיים המציפים של חוויות העבר של הילד הנטוש (פחד קיומי, בושה, חוסר אונים, זעם). האדם מרגיש פתאום קטן, פגיע וחסר אונים מול גירוי בהווה.
- בושה רעילה: תחושה פנימית חריפה של פגימות יסודית, כיעור, זילזול עצמי וחוסר ערך מוחלט. אלו הקולות המופנמים של מבטי הזלזול והדחייה של ההורים.
- נטישה עצמית: ויתור מוחלט של האדם על צרכיו, רגשותיו, זהותו והגבולות שלו בניסיון לרצות או לשרוד.
- מבקר פנימי אכזרי: קול פנימי מעניש ומאשים שמציב דרישות נוקשות לפרפקציוניזם או קטסטרופיזציה מול כל טעות.
- חרדה חברתית: פחד עמוק מחיבור אנושי, הנובע מציפייה מתמדת לדחייה, שיפוט, ביטול או פגיעה מצד האחר.
4 תגובות ההישרדות (ה-4F)
כשמערכת העצבים של הילד מזהה סכנה מתמשכת, המערכת הסימפתטית נשארת נעולה במצב "פועל" (ON). ככל שהטראומה נמשכת, תגובת ההישרדות האוטומטית מתקבעת כדפוס אישיות נוקשה בבגרות:
- Fight (לחימה) – האסטרטגיה במקרה של טריגר תהיה תוקפנות, שליטה, כפייה ודרישת שלמות מאחרים, כדי להימנע מלפגוש את החלקים הכואבים בפנים.
- Flight (מנוסה) – הגנות טורדניות: בריחה לעשייה בלתי פוסקת, פרפקציוניזם ועבודה כפייתית כדי להתחמק מהמפגש עם הכאב הפנימי.
- Freeze (קיפאון) – דיסוציאציה-ניתוק: התנתקות רגשית, בריחה לפנטזיות, הסתגרות ובידוד חברתי עמוק כדרך יחידה להגן על העצמי מפני הצפה רגשית.
- Fawn (ריצוי) – תלות יתר באחר, ביטול עצמי מוחלט, ריצוי והתאמה מוחלטת לצרכי האחר בניסיון לקנות ביטחון ולמנוע דחייה/נטישה.
מבקר פנימי ומבקר חיצוני
בבסיס הטראומה המורכבת פועלים שני קולות פנימיים:
המבקר הפנימי: הפנמה של הקול ההורי המתעלל/המזלזל. כדי לא להודות שההורה מסוכן, הילד מעדיף להאמין שהוא עצמו "פגום" (עבור ילד – האפשרות שההורה מהווה סכנה זו הבנה שמאיימת על הקיום). המבקר מזין פרפקציוניזם והתעסקות יתר בכל מה שיכול להשתבש.
המבקר החיצוני: ישליך את החרדה והזעם כלפי חוץ. המבקר החיצוני שופט אחרים בחומרה, מוצא פגמים בכל אדם, ומניח מראש שאחרים הם מסוכנים או נוטשים, ובכך מונע אינטימיות וממשיך לשחזר את הבידוד והנטישה מהילדות.
הדרך להתמודדות עם טראומה מורכבת
תהליך ההחלמה לא קורה באורח פלא או כמו איזה קסם. מדובר במסע הדרגתי של שיקום מערכת העצבים, הגוף,הנפשי. בתהליך טיפולי בקליניקה נפגוש את השלבים הבאים:
- פיתוח מודעות והבנה – הבנה היא שלב ראשוני חשוב שמאפשר להתבונן אחרת בטראומה. הבנה של מה קרה בילדות, האופן שבו הדפוסים התקבעו בעבר ועד כמה הם אינם משרתים אותנו בהווה.
- ניהול פלאשבקים וכיווץ המבקר: רכישת כלים מעשיים (כמו 13 הצעדים לניהול פלאשבק של ווקר) להרגעת הגוף והנמכת הקול של המבקר הפנימי.
- עבודה גופנית-סומטית ותהליך אבל: שחרור האנרגיה הטראומטית הלכודה במערכת העצבים דרך כעס בריא שמציב גבולות, ובכי של חמלה עצמית ועיבוד של אובדן ההורות שככ רצינו ולא יכולנו לקבל.
- הורות מחדש – אימהות עצמית: פיתוח חמלה עצמית ללא תנאי, רכות והכלה של הילד הפנימי, ואבהות עצמית: הגנה עצמית, הצבת גבולות והפעלת כוח רצון בריא.
פצע יכול להירפא בתוך קשר
מכיוון שהטראומה נוצרה בתוך קשר, הריפוי העמוק מושג דרך קשר אנושי בטוח, אמפתי ורגיש (תחילה בטיפול ובהמשך ביחסים קרובים). קשרים מיטיבים מאפשרים לרכוש התקשרות בטוחה. חשוב לי להדגיש שההחלמה מ-CPTSD היא לא לינארית, אלא התקדמות הדרגתית. זה מסע שבו תדירות ועוצמת הפלאשבקים הולכות ופוחתות ובעיקר הם לא מנהלים את החיים. כך הנפש והגוף פנויים לצמוח, להתקדם ולהתפתח.





