דיוויד בואדלה (David Boadella) – אבי גישת הביוסינתזה ומן הדמויות המרכזיות בהתפתחות הפסיכותרפיה הגופנית במאה ה-20. בואדלה היה פסיכולוג, פסיכותרפיסט וחוקר בעל השכלה רחבה, אשר הושפע עמוקות מווילהלם רייך אך הרחיב את עבודתו לכיוון אינטגרטיבי, אנושי ועדין יותר. הוא פיתח את הביוסינתזה כגישה המדגישה את כוחות החיים, הוויסות הטבעי והפוטנציאל הבריא של האדם, ולא רק את הפתולוגיה או הטראומה. ייחודו של בואדלה היה ביכולתו לשלב בין גוף, נפש ורוח, תוך דגש על נשימה, תנועה, תחושה ומשמעות, ומתוך ראייה עמוקה של האדם כישות מתפתחת השואפת לחיבור, חיוניות ושלמות.

גישת הביוסינתזה זוכה להכרה רחבה במסגרת האיגוד האירופאי לפסיכותרפיה (EAP).
ההכשרה בביוסינתזה עומדת בסטנדרטים האירופאיים המקצועיים, והגישה נלמדת ומיושמת במדינות רבות באירופה ובעולם.
חשיבותה נובעת מהתרומה הייחודית שלה להבנת הקשר העמוק בין גוף, נפש ורגש, ומהיכולת שפיתחה לעבוד עם טראומה, ויסות וחיוניות באופן עדין, אינטגרטיבי ולא פולשני.
הביוסינתזה נחשבת פורצת דרך בכך שהקדימה את זמנה בחיבור בין ידע פסיכולוגי, נוירופיזיולוגי וחווייתי, והשפעתה ניכרת עד היום בהתפתחות גישות טיפוליות גופניות והוליסטיות רבות.

כיצד זה יבוא לידי ביטוי בקליניקה

בגישת הביוסינתזה הטיפול הוא בראש ובראשונה טיפול בשיחה, תוך הקשבה והתייחסות עדינה גם לגוף. החיבור לגוף נעשה באמצעות כלים מגוונים, בהתאם לרצון ולצרכים של המטופל, כגון עבודה עם נשימה,דימויים, תנועה, עבודה גופנית פנימית (בעיניים עצומות או פקוחות), עבודה עם ייצוגים, כתיבה וכדו'. ברוב המקרים הטיפול אינו כולל מגע, למעט מצבים מסוימים בהם הדבר מתאים ונחוץ, כמו הנחת יד על אזור כואב או מגע התומך בתהליכי ויסות.